חיפוש
  • טלי סגל

דחיינות - זה דבר רע?



בימים אלה אני עמלה על קורס בנושא דחיינות. אני רוצה לשתף אתכם באחד מהחומרים העדכניים והמרעננים שעברו תחת ידי במסע הזה.

והיום אני באה עם מסר בעדה, בעד הדחיינות (אל תתרגלו, חולשה של רגע).

אחרי שלמדנו שקיימים הבדלים בין אנשים ביצועיסטים לבין אנשים שנוטים לדחיינות במישורים פסיכולוגיים וחברתיים, מאמר מעניין שהתפרסם ב- Psychological Science בשבוע שעבר שופך אור על ההבדל ביניהם גם בהקשר של מבנה המוח!

מחקר חדש בחן את הבסיס העצבי לבקרת דחפים, ומצא כי מוחם של דחיינים ושל ביצועיסטים אכן שונה זה מזה ברמה הבסיסית.

קבלו שורות תחתונות:

בשלב הראשון, המחקר בחן את מבנה המוח של 264 נשים וגברים שהשתתפו בו, באמצעות בדיקת MRI . לאחר מכן, המשתתפים מילאו שאלון שנועד להעריך את יכולתם לשלוט בדחפים ובביצוע פעולות (באמצעות מדד מקצועי שמעריך אותם על הרצף ביצועיות לדחיינות).

הממצאים מראים כי אלו שיש להם בקרת פעולה ירודה (דחיינות) – מתאפיינים במבנה מוח שבו האמיגדלה גדולה יותר. האמיגדלה היא מרכז הבקרה העיקרי של המוח לפחד ולרגשות. אנשים עם נפח אמיגדלה גבוה יותר הם כאלה שמתאפיינים דווקא ב"רגליים על הקרקע", הם חושבים על כל פעולה פעמיים – האם היא באמת הכרחית, ולא רצים לעשייה מיד.

כלומר, במובן זה הדחינות מקבלת אור חיובי של "הערכת סיכונים" ופחות של "עצלנות" או "היעדר שאיפות גבוהות" שדבקו בה עד כה.

כן, כן.

האמיגדלה במוחנו שולטת באופן שבו אנו מגיבים לפחד, ובגלל הקשר שלה למרכזי זיכרון בתלמוס ובקליפת המוח, התגובות שלנו לפחד יכולות להשתנות עם הזמן בשל ניסיון העבר. במילים אחרות, האמיגדלה שנמצאת בבסיס בקרת הפעולה מביאה אותנו לנקוט זהירות ושיקול דעת נוכח ניסיון העבר, ועוזרת לנו לבחור את ההתנהגות הרצויה ביותר, ובהקשר זה – גם עיכוב פעולה שתוצאותיה נתפסות כיכולות להיות שליליות – הוא פעולה.

כלומר הדחיינות, מהזווית הזו איננה תכונה שלילית כלל ועיקר, אלא קשורה בקשר ישיר לנטייה להססנות בריאה שמבוססת על חכמת חיים.

מקור: http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/0956797618779380

#ניהולעצמי #ניהולזמן #ארגון